Vayedaber

Ktouboth

Daf 11a

משנה: הָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ קְטַנִּים הָיִינוּ פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ הֲרֵי אֶילּוּ נֶאֱמָנִין. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.

Traduction

Les témoins (appelés à vérifier leur signature) qui disent: ''c’est bien notre signature, mais nous avons été contraints: nous étions mineurs à cette époque, ou impropres à témoigner (93)Par le motif de parenté ou de mauvaise conduite, dit Rashi'' doivent être crus sur parole (94)Si leur signature est inconnue, on adopte la règle précitée de croire les 2 assertions. Mais si la vérification s’est faite par d’autres personnes, ou par d’autres écrits (et que les témoins viennent l’annuler sous prétexte qu’ils étaient forcés ou mineurs, etc.), ils ne doivent pas être crus (95)''Alors, dit Rashi, on ne peut plus invoquer le principe disant: '''' la bouche qui a lié peut délier ''''''.

Pnei Moshe non traduit

מתני' העדים שאמרו כו'. שהיו מעידים על חתימתן לקיים את השטר:

פסולי עדות היינו. קרובים ונתרחקנו עכשיו:

הרי אלו נאמנין. כיון דאין כתב ידם ניכר אלא על פיהם הפה שחסר הוא הפה שהתיר וכי היכי דמהימני להא מהימני להא ודוקא שאמרו בתוך כדי דיבור:

יוצא ממקום אחר. חתומים בשטר אחר שהוחזק בב''ד וכתוב בו הנפק ובא אותו שטר לפנינו עם זה וכתב חותמן דומין זה לשל זה אין כאן הפה שאסר ואינן נאמנין:

הלכה: הָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה כול'. תַּנֵּי. וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ בֵּין לְטַמֵּא בֵין לְטָהֵר. בֵּין לְרָחֵק בֵּין לְקָרֵב. בֵּין לֶאֱסוֹר בֵּין לְהַתִּיר. בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. עַד שֶׁלֹּא נֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָֽמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. הֲרֵי אֵילּוּ נֵאֱמָנִין. מִשֶּׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָֽמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עָשׂוּ הָעֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין. הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. כְּתָב יָדָן הוּא. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.

Traduction

On a enseigné (96)''Tossefta à ce traité, ch 2; à Sanhedrin ch 6'': de même, les témoins qui ont attesté, qu’il s’agisse de déclarer (une personne ou une famille) impure par mésalliance, ou pure, qu’il s’agisse de l’éloigner ou de la rapprocher (par la déclaration sur la généalogie), qu’il s’agisse de constater un interdit ou une permission (un état libre), une autorisation ou une culpabilité, aussi longtemps que le témoignage n’a pas été officiellement recueilli par le tribunal et qu’ils déclarent avoir voulu mentir, on ajoute foi à leur nouvelle assertion; mais, si après la déposition régulière du témoignage les témoins se rétractent, on ne les croit plus. Aussi, R. Simon b. Lakish dit (à propos de l’assertion de la Mishna, ''si la vérification s’est faite par d’autres personnes ou par d’autres écrits''): on a considéré les témoins signataires d’un contrat, comme s’ils avaient produit officiellement leur attestation en justice (et on ajoute pas foi à leur contradictoire). Lorsque les témoins déclarent que c’est bien leur propre seing qui est apposé sur le contrat, ou si d’autres attestent l’authenticité de leur signature, on n’ajoutera rien à cette quasi-attestation et on n’en retranchera rien, dit R. Hiya (on n’admet pas la rétraction). En effet, dit R. Yossé, notre Mishna le dit bien: ''Si la vérification s’est faite par d’autres personnes, ou par d’autres écrits, les témoins (qui se rétractent) ne doivent pas être crus''.

Pnei Moshe non traduit

גמרא בין לרחק בין לקרב. לענין יוחסין פלוני כשר או פסול:

בין לאסור בין להתיר. כגון בעדות אשה פלונית נתקדשה או נתגרשה:

עד שלא נחקרה עדותן בבית דין. שלא העידו עדותן בב''ד א''נ שהיו חתומין על השטר ואין כתב ידן יוצא ממקום אחר יכולין לומר משקרין היינו ואין עדותן כלים:

עשו העדים החתומין על השטר. טעמא דמתני' מפרש כשכתב ידם יוצא ממקום אחר הרי הוא כמי שנחקרה עדותן בב''ד ואינן נאמנין לומר אנוסים היינו או מבדין:

הן אומרים כתב ידינו הוא כו' לא מעלין ולא מורידין. בדיבורם ואין נאמנין לפוסלו הואיל ועדים מעידין על כתב ידן:

מתניתא אמרה כן כו'. דאם יש עדים שהוא כתב ידן אינן נאמנין וגי' זו קשה היא דפשיטא דאין נאמנין לפוסלו כדקתני מתני' בהדיא ומאי קמ''ל ר' יוסי ומצאתי בחידושי הרא''ה ז''ל דגרים הכי הן אומרים אין כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים כתב ידן הוא לא מעלין ולא מורידין במה שמכחישין כתב ידן ומיירי בשאינן מעידין זה על זה כרבנן במתני' דלקמן והוי להו כחד לגבי תרי והשתא ניחא דדייק ר' יוסי ממתני' כמו שאין נאמנין לפוסלו באומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים כו' אם יש עדים אחרים כך אין דבריהם לא מעלין ולא מורידין להכחיש כתב ידן דלא תימא שאני במתני' דטעמא דאין כאן הפה שאסר קמ''ל דאין דבריהם כלום אם אחרים מעידין על כתב ידן:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת. 10b לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת תֵּצֵא. תַּמָּן אָֽמְרִין. לֹא שַׁנְייָה. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. עַל דַעֲתֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא. הִיא מִיתָה הִיא גֵירוּשִׁין. עַל דַעֲתֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין דְּהָכָא מַה בֵין מִיתָה מַה בֵין גֵּירוּשִׁין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַדַּעַת מַכְרָעַת בְּעֵידֵי מִיתָה. שֶׁאִילּוּ יָבוֹא הוּא מַכְחִשׁ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. רַבָּנִין דְּתַמָּן כְּדַעְתִּין. כְּמַה דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן אָֽמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה יָצָאת. כֵּן רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. בְּשָׁעָה שֶׁנִּישֵּׂאת בְּעֵידוּת בְּרוּרָה נִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא מִחְלְפָא שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. לֹא מוֹדוּ רַבָּנִן דְּתַמָּן שֶׁאִילּוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שְׁנַיִם אוֹמְרִים. מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. שֶׁהַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת רְאוּבֵן. אִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה וְנִשֵּׂאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תֵצֵא. יְאוּת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּתַר לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַים אוֹמְרִים. נִתְגָּֽרְשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְגָּֽרְשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא. תַּמָּן הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. 11a לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶה הוּא שֶׁקִּידֵּשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית וְהִיא טְהוֹרָה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית וְהִיא טְמֵיאָה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְאִם נִישֵּׂאת לֹא תֵצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מֵאַחַר שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְהוֹרָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. טְמֵיאָה. כְּמִי שֶׁאֵילּוּ אוֹמְרִים. נִשְׁבֵּית. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. לֹא נִשְּׁבֵּית. וַאֲנָן חַיִים מִפִּיהָ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְקַדְּשָׁה. רִבִּי יוֹנָה מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִין. אִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים. פְּלוֹנִי אָכַל חֵלֶב. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא אָכַל חֵלֶב. שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִסָּפֵק. וָכָא יִתֵּן גֵּט מִסָּפֵק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִין. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְדֵּינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִתְקַדְּשָׁה. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִתְקַדְּשָׁה. לֹא תִינָּשֵׂא. וְסוֹפָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹנָה. אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. אִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. לֹא אָמַר אֶלָּא. לֹא תְדַמִּינָהּ לַחֲלָבִים. שֶּׁאֲפִילוּ אָמַר. לִבִּי נוֹקְדֵינִי. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ותני כן. תנ''ה דבתרי ותרי מוקמינן מילתא אחזקה קמייתא:

שנים אומרים. האשה שהלך בעלה למדה''י ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך ושנים אומרים לא מת לא תנשא דמוקמינן לה בחזקתה הראשונה:

ואם נישאת לא תצא. ולקמי' מפרש לה מ''ש מיתה מגירושין:

תמן. בבבל אומרים דאין חילוק בין מיתה לגירושין דבשניהם אם ניסת לא תנא וכגון שניסת לא' מעידיה והיא אומר' ברי לי שמת דאי לאו הכי היא גופה באשם תלוי קיימא:

ע''ד דרבנן דתמן. בשלמא לרבנן שבבבלי ניחא הוא דלא מחלקי בין מיתה לגירושין אם נשאת דהואיל דתרי ותרי נינהו הוי ספיקא דרבנן וליכא למימר דלוקמה אחזקה קמייתא דהכא איכא חזקה דאשה דייקא ומנסבא ומרע להך חזקה אלא על דעת' דרבנן דהכא מאי שנא מיתה ומ''ש גירושין:

אמר לה סתם. להא דלקמי' ולא בשם ר' יוחנן ור''ח אמר בשם ר''י דה''ט דהדעת מכרעת לעדי מיתה דלא תצא:

שאילו. דאם יבא הבעל מכחיש הוא את העדים שהרי חי בפנינו הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא אינסיבא אבל בעידי גירושין אפילו כשיבא הבעל יכולה היא שתאמר לו גרשתני והילכך אי שרית לה סמכת אהכחשה דאע''ג דמסתמא אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה היכא דאיכא עדים דקמסייעי לה מעיזה ומעיזה:

א''ר חזקיה. ר''ח מפרש הא דאמרי רבנן דהכא בגירושין אם נשאת תצא דוקא שבאו אלו העדים שאומרים לא נתגרשה קודם שניסת ולפיכך אם ניסת תצא דלא היתה עדותן שאומרי' נתגרשה עדות ברורה והיינו דקאמר רבנין דתמן ועל רבנן דתמן דלעיל דפליגי בשדה קאי:

כדעתין. כדעת רבנן דהכא בעדות אשה בגירושין:

כמה. כמו דאמרינן לעיל אליבייהו שאם הוציאו השדה מיד ראובן ע''פ עדי שמעון אין מחזירין לידו אפי' הביא עדים אח''כ שלא מת אביו מתוכה שבשעה שיצאת השדה בעדות ברורה יצאת:

כן רבנין דהכא. מודו נמי בגירושין שאם ניסת בעדות ברורה ואחר שניסת באו עדים לא תצא:

א''ר יוסי. כלומר דר' יוסי מקשה על רבנן דתמן דלא מסתברא דלא מחלפא כו' ע''כ מחלפא שיטתייהו דלדידהו דקאמרי אם ניסת לא תצא ולא מחלקי בין אם באו עדים מקודם או אח''כ א''כ קשיא דידהו אדידהו:

לא מודו רבנן דתמן כו'. דמי לא מודו גבי שדה שאלו משע' ראשונה קודם שהוציאו' מראובן כו' דהשדה בחזקת ראובן קיימא כדלעיל:

אילו כו'. והכא נמי אילו אמרו בדבריה' כן שנים אומרים נתגרשה ונשאת ושני' אומרים לא נתגרשה לא תצא שפיר הוי דמיין להדדי דהואיל וניסת קוד' שבאו אלו העדים לא תצא דבעדות ברורה ניסת כמו דאמרי' גבי שדה אבל עכשיו דאמרו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם ניסת לא תצא דמשמע אפי' באו מקוד' שניסת ואמאי נימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמא אשה אחזקתה הראשונה כמו גבי שדה:

מתני'. ברייתא פליגא על ר''י דקתני בשני' אומרים נחקדשה כו' לא תצא ומאי שנא נתקדשה מנתגרשה דקאמר ר' יוחנן לעיל תצא:

פתר לה ר' יוחנן. להאי ברייתא דה''ק שנים אומרים נתקדשה ונתגרשה גרסינן וכן הוא ביבמו' כלומר דהן הן העדי' שהעידו על הקידושין מעידין נמי על הגירושין ובכה''ג לא תצא בעדי הכחשה כדמפרש טעמא:

מה בינה לקדמייתא. להא דר' יוחנן דלעיל:

תמן. התם בדר' יוחנן הוחזקה אשת איש בפני הכל אבל הכא לא הוחזקה אלא בפני שנים והן הן אומרים שנתגרש' ולפיכך מהימני:

לכשיבאו. כלומר לכשיבאו אחרים ייעידו על הקידושין דאין כאן עדי קידושין אלא אלו והן חומרים נתגרשה אח''כ הילכך לא מהני הכחשת השנים האומרים לא נתגרשה דאימר בצינעא נתקדש' ונתגרש':

מתניתא פליגא על ר''י. תוספתא בפ''ב דמכילתין ושם גריס עד אומר נשבית כר' וקתני לא תצא ומ''ש מנתגרשה דר' יוחנן:

אמר ר' יוסי. שאני גבי שבוי' יהוי כמכחישין זא''ז אם נשבית או לא וחזר הדין להאשה שאמרה נשביתי וטהור' אני דאנן חיים מפיה ונאמנת דבשבוי' הקלו:

שנים כו'. מילתא באפי נפשה היא ופליגי בה רבי יוסי ורבי יונה לענין טעמא להצריכה גט לכתחלה:

רבי יונה מדמי לה לחלבים. כמי התם דבשנים אומרים אכל חלב ושנים חומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק דפשיטא דמביא הוא והכא נמי נותן גט מספק:

לא תדמינה לחלבים. שאני התם שכן אפילו הוא עצמו מסופק ואומר לבי נוקדיני שמא אכלתי חלב מביא אשם תלוי:

מתניתא. ברייתא דלעיל פליגת דקס''ד דר' יונה לגמרי מדמי לה לחלבים דבחזקת ספק א''א קיימא ואפילו אם ניסת תצא מספקי וכן ר' יוסי לא מדמי לה כלל לחלבים ולא חייש מידי להני קידושין ואפילו לכתחלה תנשא והיינו דפריך לר' יוסי מרישא דברייתא דקתני לא תנשא וסיפא קשיא לר' יונה דקתני אם נשאת תצא:

Ktouboth

Daf 11b

משנה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר אֶלָּא נֵאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתָב יָדִי.

Traduction

Si dans la vérification des signatures, chaque témoin dit reconnaître sa propre signature et celle de l’autre (99)Ce qui fera 2 attestations pour chaque nom signé, on les croit (la vérification est suffisante); mais, si chacun d’eux ne reconnaît que sa propre signature, il faut encore une autre personne qui reconnaisse les 2 noms écrits (pour qu’il y ait 2 témoins de chaque signature). C’est l’opinion de Rabbi; mais les autres docteurs disent: il suffit que chaque témoins reconnaisse sa propre signature, sans autre adjonction.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הרי אלו נאמנים. דהא איכא תרי סהדי על כל חתימה וחתימה:

צריכין שיצטרף עמהן אחר. שיכיר כתב ידי שניהן דתרי סהדי בעינן על כל כתב וכתב כדמפרש טעמא בגמרא דסבר רבי על כתב ידן הן מעידין והלכה כחכמים:

הלכה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי כול'. לְמָה נִצְרְכָה. לְרִבִּי. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי אוֹמֵר. צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף אַחֵר עִמָּהֶן. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין.

Traduction

D’après qui a-t-il fallu énoncer le commencement de la Mishna? D’après Rabbi seul; car, bien que selon lui ''il faut encore une autre personne qui reconnaisse les 2 noms écrits'' (lorsque chacun ne reconnaît que sa propre signature et celle de l’autre), ils sont dignes de foi.

Pnei Moshe non traduit

גמ' למה נצרכה. רישא דמתניתן:

לרבי. נצרכה דאי לרבנן אין צריך כל אחד להעיד על כתב חבירו כדקתני סיפא אלא אליבא דר' מיתניא דלא תימא דלעולם צריך לצרף עמהן אחר להעיד ואין נאמנין להעיד אחד על חבירו קמ''ל דאע''ג דר' אומר בסיפא צריך שיצטרף עמהן אחר מודה הוא ברישא שהן נאמנין דהוי כב' עדים על כל כתב:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי בִּכְתוֹבּוֹת דְּבֵית רַב. דִּבְרֵי רִבִּי (לָֽעְזָר) עַל הַשְׁטָר וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּמֵעִיד עַל הַמִּלְוֶה.

Traduction

R. Zeira raconte que l’on a enseigné le traité Kethouboth (des contrats) à l’école de Rav (et l’on a expliqué chacun des avis émis par la Mishna): Selon Rabbi, il s’agit pour ainsi dire d’attester la signature émise sur le contrat pour le valider en justice (il faut donc 2 témoignages pour chaque écrit). Selon les autres sages, il s’agit seulement d’attester que le prêt a été effectué (il suffit donc que chacun atteste sa propre signature).

Pnei Moshe non traduit

תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה''ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב''ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:

כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:

הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כְּתָב יָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא. נַעֲשֶׂה כִשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר. אָמַר אִסִּי. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר וְנִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. 11b רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא נִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. אָמַר רִבִּי אִילָא. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. כֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ הָעֵדִים לִהְיוֹת חֲתוּמִין בִּשְׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין.

Traduction

Si les témoins déclarent reconnaître leur propre signature, tandis que d’autres disent qu’elle n’est pas d’eux, selon R. Mena, il faut considérer le contrat ainsi signé comme un acte contesté (il faudra, par conséquent, une confirmation du tribunal pour le valider). Selon R. Assé, il faut que ce contrat qui a été l’objet d’une contestation soit confirmé par le tribunal (pour reprendre toute sa valeur juridique). Selon R. Eléazar, même sans la confirmation du tribunal, le contrat subsiste. Cette dernière opinion, dit R. Ila, a pour base que la présomption acquise, de savoir les témoins signataires de ce contrat, équivaut à leur déposition faite devant le tribunal (et il n’y a plus lieu d’y revenir).

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' מנא. לא היא דלא ר' יוסי פליג אלכתחלה ולא ר' יונה בדיעבד דלדינא לא פליגי ולא מידי אלא כו' כלומר דלא פליגי אלא לענין הדמיון שרנה ר' יונה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחלה וצריכה גט מספק משום דדמיא לחלב ואמר ליה ר' יוסי דלא היא דמחלבין אין ראיה אבל לענין דינא כ''ע מודו דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:

נעשה כשטר שנקרא עליו ערער. וצריך שיוחזק בב''ד לקיימו הואיל ואיכא ערער על עדותן כדמפרש רב אסי לקמי' ואם הוחזק בב''ד מקיימין שטר אחר ממנו:

ובלבד כו'. כלומר שאע''פ ששתק הערער צריך שיתקיים בב''ד מאחר שקרא עליו ערער פעם א' חיישינן שמא מזויף הוא:

ר' לעזר אומר לא נתקיים בב''ד. אפי' לא נתקיים. בב''ד כיון ששתק העירער סגי כדמפרש ר' אילא טעמא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד ושוב מקיימין נמי שטר אחר ממנו:

רַב חָנָה אָמַר. לְמֵידִין מִסֵּפֶר מוּגָּה. כְּגוֹן אִילֵּין דְּאָֽמְרִין. סַפְרוֹי דְאִסִּי וּכְאִילֵּין אִיגְרָאתָא צְרִיכִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת שֶׁלְּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם.

Traduction

R. Hana dit: on adopte au sujet du maintien de la valeur d’un contrat signé, la même règle que pour le livre corrigé avec soin; c’est ainsi que certaines personnes peuvent dire: rien qu’à la vue, on reconnaît les livres d’Assé (par leur écriture), tandis que pour les lettres (écrites avec moins de soins), il peut y avoir doute sur les origine. – R. Yossé b. R. Aboun dit (au sujet du maintien d’un contrat en l’état, sans nouvelle validation judiciaire): c’est seulement vrai, s’il s’agit de 3 contrats émanant de 3 personnes différentes (97)S'ils émanent d'un seul homme, il y a plutôt un abus à craindre.

Pnei Moshe non traduit

למדין מספר מוגה. לענין קיום השטר מקיימין כתב ידי עדים מספר שכתבו:

כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי. שם איש אחד מפורסם לכתוב ספרים וכלומר שידוע בודאי שזה כתבו כמו שהיו ניכרין ספריו של אסי והר''ן ז''ל פי' כגון דחתם שמו לבסוף כמו שהיה רגיל אסי לחתום שמו:

ובאילין איגראתא. ובכתב האיגרא אם מקיימין מהן:

צריכין. מסופקין אנחנו ומיבעיא לן דבכתב האיגר' אינו מדקדק כ''כ לכתוב כל זמן באופן אחד כמי בכתב ספרים:

ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. הא דאמרינן לעיל דמקיימין משטר אפי' לא הוחזק בב''ד דוקא מג' שטרות והן של ג' בני אדם דאם ביד א' הן חיישינן שמא זייף לכולם:

תַּנֵּי. כּוֹתֵב אָדָם עֵדוּתוֹ וּמֵעִידָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. רַב חוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא זָכוּר עֵדוּתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ זָכוּר עֵידוּתוֹ. וַתְייָא דְּרַב חוּנָה כְרִבִּי וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין.

Traduction

On a enseigné (100)Tossefta à ce traité, ch 2: Il est permis de mettre par écrit une attestation (de crainte de l’oublier), et de l’énoncer d’après cet écrit au bout de longues années, R. Houna dit: il faut, pour la validité de l’attestation, se souvenir de son objet sans la vue du contrat; selon R. Yohanan, le témoignage est valable même lorsqu’on ne s’en souvient pas (et que le contrat seul le remet en mémoire). Or, R. Houna justifie ainsi l’opinion de Rabbi dans notre Mishna, de même que R. Yohanan fait comprendre l’avis des autres sages (101)Suit un passage traduit en (Rosh hashana 2, 11).

Pnei Moshe non traduit

כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע''פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:

והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:

רבי יוחנן אמר אע''פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:

ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע''י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע''י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע''כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע''י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:

רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם בִּשְׁטָר אֲמָנָה וּבִשְׁטָר פִּיסְיטִיס. מַה וּפְלִיג. אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. מִילְתָא דְרַב פְלִיגָא עַל מִילְתָא דְרַב. אָמַר רִבִּי חַגַּי. לֹא דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם אֶלָּא אָסוּר לְקַייֵם. כְּהָדָא. אִם אָוֶן בְּיָ‍ֽדְךָ הַרְחִיקֵהוּ. זֶה שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס. וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאוֹהָלֶיךָ עַוְולָה. זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.

Traduction

R. Houna dit au nom de Rab: On ajoute foi aux témoins qui déclarent avoir signé un acte de confiance (98)Lorsque, sans être présents à la remise du prêt, ils signent d'avance le contrat de dette, par confiance au créancier, d'accord avec le débiteur, on les croit; c’est un contrat de vérité pisti''.Rav dit qu’il est défendu de signer de tels contrats. Est-ce à dire qu’il se contredit, puisqu’il vient d’être dit au nom de Rav que l’on ajoute foi aux témoins qui déclarent avoir signé un acte de confiance? Comment justifier cette opposition d’un avis de Rav contre lui-même? -Non, répond R. Hagaï, ce n’est pas que Rav ait exprimé la défense de signer un tel acte, mais il défend de les garder chez soi (en raison de l’abus auquel ils peuvent entraîner, par suite de la reconnaissance du prêt, s’il n’a pas eu lieu). Ainsi, il est dit (Jb 11, 14): Si l’injustice est en tes mains, éloigne-la, mots applicables au contrat de confiance (d’où l’injustice peut naître); et ne laisse pas séjourner l’iniquité sous tes tentes, ce qui vise un contrat payé (qu’il est désormais inique de garder).

Pnei Moshe non traduit

שטר אמנה. היה שלא הלווהו כלום אלא כתבנו לו כשיצטרך ילוה לו והאמינו לתתו בידו:

שטר פוסיטי' הוא. שטר פסים שפייסו להלוות לו שטר בח''י:

דרב אמר אסור לחתום כו'. דעולה הוא:

מה ופליג. ומתמה הש''ס דאם פליג על דבריו הראשונים הא אמרי בשם רב נאמנין כו' וכיון דאסור לעשות כן לחתום על שטר כזה לא מצו משוי נפשייהו רשעים וא''כ מילתא דרב כו' קשיא דידיה אדידי':

אמר רב חגי כו'. כלומר לא תימא משמי' דרב דאסור לחתום קאמר אלא אסור לקיים בביתו כדדריש מקרא והילכך נאמנין העדים לומר אמנה היה לפוסלו דאינהו לא עבדי איסורא:

און בידך. משמע און ושקר מעיקרא הוי זה שטר אמנה כו':

ואל תשכן באהליך עולה. זה שטר פרוע שעתה עולה הוא אבל מעיקרא אמת הוה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source